קשה להחליט אם לפגוש יינן חדש מבורגון זה דבר יותר מענלגלות את עולם היין מבלי להכיר את בורדו זה קצת כמו לראות כדורגל ולא לדעת מי זה ליאו מסי. לא באמת אפשרי. אחרי הכל, מדובר באזור היסטורי וחשוב שפועלים בו אלפי יקבים ומיוצרים בו יינות בכל רמות האיכות, החל מפשוטים לצריכה יומיומית וכלה ביינות-על שמיועדים להתיישנות של עשרות שנים בבקבוק. השפע האדיר שמציע האזור יכול להפוך את הבחירה ביין מבורדו לסוג של הימור מרובה נפילות מאכזבות. אנחנו פה כדי לחסוך מכם חוויות שליליות ולזהות כשאיכות מצטרפת לתמורה טובה למחיר, שכן בצ׳ירז אנחנו משתדלים לא לפספס הזדמנויות להשיג יינות מצוינים במחירים נגישים. שאטו מוקאיו הוא אחוזת יין היסטורית המצויה באפלסיון מוליס-אן-מדוק, צפונית לכפר מארגו, באזור היין הו- מדוק שמצפון לבורדו. הבעלות על כרמי האחוזה מתועדת באופן רציף החל מהמאה ה,15- עובדה שכנראה הופכת אותם לאחד העתיקים באזור. ההיסטוריה המסחרית של השאטו מתחילה ב,1871- כשמרתפי היין שלו נבנו על ידי משפחת סוחרי היין פטי-לרוש. הטירה נבנתה ארבע שנים אחר כך, כמתנת חתונה בסגנון המקושט והאקלקטי שהיה אופנתי באזור המדוק של אותה התקופה. ב1929- ֹ אחוזת מוקָ איּו נמכרה לאחים רוז׳ה ואנדרה דורת, אף הם סוחרי יין, ושטח הכרמים גדל מ50- דונם ל.320- ב1982- היא עברה לפיליפ דורת, בנו של רוז׳ה, יינן בהשכלתו, שפיתח את הפרוטוקולים לעשיית היין בהם משתמשים עד היום. הבעלים הנוכחיים הם ילדיו של פיליפ: מאגאלי היא מנהלת הייצור, פסקל מכהן כמנכ״ל ולצידם אחותם קרולין. אזור הו-מדוק הוא הבית הרחב של ארבעת האפלסיונים המפורסמים ביותר של בורדו, הלוא הם מארגו, סן ז׳וליין, פוייאק וסנט אסטף, וכן של שני הפחות מפורסמים, ליסטראק ומוליס. האפלסיון מוליס לא נהנה מהזוהר של ארבעת הגדולים, אך כאשר פוגשים יין כזה בשנת בציר טובה, ומאחוריו עומדים אנשי יין רציניים, זהו סוד שמור שבהחלט שווה לגלות. אזור בורדו משתרע לא הרחק ממפרץ ביסקאיה שבאוקיינוס האטלנטי ונהנה מחומו של זרם הגולף. למרות שהשפעת האוקיינוס על הכרמים הולכת ויורדת ככל שמתרחקים מהחוף, הוא נותר גורם ממזג חשוב מאד לכרמי האזור, שכן הוא מצמצם סכנות כגון כפור ומאפשר את הארכתה של עונת ההבשלה עמוק לתוך אוקטובר. הקרבה לים יכולה להביא איתה גשם בכל עונות השנה ולהשפיע בכך על מועד הפריחה, החנטה וההבשלה של הענבים, וכן על בריאות הפרי ושיעור הריקבונות. תנודות שנתיות בכמות הגשמים ומועדם יכולות להסביר חלק מן ההבדלים במאפייני היבול בין בציר אחד למשנהו, ולבוא לידי ביטוי ביינות המתקבלים באותו יקב מדי שנה. בסיטואציה לא עקבית שכזו קיים סיכון בבחירה לשים את כל הביצים בסל של זן או כרם אחד. ואכן, במרביתו של אזור בורדו מיוצרים יינות אדומים שהם בלנדים שמשלבים את זני האזור המובילים: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. הדבר נכון גם במוקאיו: קברנה סוביניון )52%( ומרלו )41%( מהווים יותר מ90%- מ630- הדונם של כרמי השאטו, והיתר נטועים בקברנה פרנק ופטי ורדו. אזור בורדו נחלק באופן סכמטי לשני אזורים, גדה ימנית ושמאלית. נקודת הייחוס היא נהר הז'ירונד ויובליו, הדורדון והגארון, הנראים כמעין צורת Y הפוכה. באופן הזה, האזור שנמצא ממערב לז'ירונד ומדרום לגארון מכונה הגדה השמאלית של בורדו, בעוד האזור שממוקם מזרחית לז'ירונד וצפונית לדורדון מכונה הגדה הימנית. בגדה השמאלית, כלומר מדרום וממערב לנהרות, מצויים בין היתר אזורי המדוק, גראב וסוטרן, בעוד בגדה הימנית, כלומר מצפון וממזרח לנהרות, בולטים במיוחד האפלסיונים סנט-אמיליון ופומרול. אזור נוסף, שלמעשה חוצץ בין שני הנהרות, נקרא בפשטות על שם מיקומו, אנטר דה מר בתרגום ישיר ׳בין שתי הימות׳ דרך פואטית לציין את שני הנהרות. הכרמים של הגדה השמאלית מתאימים יותר לגידול קברנה סוביניון, ואכן זהו המלך הבלתי מעורער של יינות בורדו שמקורם בגדה זו. לעומת זאת, הגדה הימנית היא ממלכתו של זן המרלו, שמתאפיין באופי מלא ורך יותר. כך או כך, מדובר ביינות עשירים בעלי מבנה גוף חסון, חומציות טבעית וטאנין בעל נוכחות בולטת. לטובים שביינות בורדו נדרש לעיתים יישון של עשרות שנים על מנת שטאניניו יתרככו והעושר הארומטי יופיע במלוא הדרו. יינות יקרים אלה, המפארים את תפריטי יין של המסעדות המפורסמות בעולם, עשו להם שם והפכו לסמל סטטוס בקרב אספני יין ברחבי העולם, כשהם גורמים ליתר חובבי היין לייחל ולקוות.